התגעגעתי אז באתי. יצא שלא כתבתי תקופה. אולי כי היה חופש גדול והייתי מרוכזת בארבעת האוצרות שלי, אולי כי התחלתי לקדם ביחד עם זיו את סדנת התקשורת הבין אישית החדשה והמרגשת שלנו - "שרקמול". אבל נדמה לי שבעיקר בגלל שאני יותר ויותר מדויקת עם עצמי. אז אני לא מחליטה שעכשיו כותבים, אלא כותבת רק כשמדגדג לי באצבעות. כבר לא מתבאסת על עצמי שלא כותבת, לא חייבת לכתוב, זה לא מגדיר אותי. כותבת כשזה מרגיש לי נכון.
ועכשיו ממש ברגע זה, מרגיש לי נכון.
אתמול אחר הצהריים הלכתי עם שחר ונוגה לבריכה. והיה את הרגע הזה במים שהבחנתי שכמעט ואין צהלת ילדים סביבי, שהחופש נגמר וראש השנה בפתח. וכך חלפו בראשי מחשבות על השנה שחלפה ועל זו שבדרך. זיהיתי שאני במקום אחר, שהשנה הזו מתחילה ממקום מאוד משמעותי ושונה שלי.
אני מתחילה את השנה כמו שאולי הרבה שנים רציתי להתחיל שנה חדשה, עם מרחב בטוח לנשימה, עם שקט ובטחון לגבי הילדים, עם התחלות חדשות ומרגשות של הגשמה, עם משפחה וחברים לתמיכה ואהבה.
זה לא קרה ביום בהיר אחד, זה לא נפל עליי כמו מן מהשמיים, זה קרה בעבודה עצמית יומיומית, זה קרה בנכונות להיפתח לדברים חדשים, זה קרה הרבה בזכות התקשורת המקרבת שהכנסתי לחיי והפכתי אותה ואת חיי.
זה בעיקר קרה בזכות בחירה שמלווה אותי בכל יום לעשות לעצמי יותר ויותר טוב, לא להתפשר, לא להיכנע, לא להגיד שככה זה וזהו, לחוות על בשרי את ההבנה שיש דברים שלא בשליטתי (אם להיות כנה, אנשים אחרים בעיקר) ולהניח להם ומה שכן בשליטתי יקרה בקצב הנכון. כן להעז, להתנסות ולפרוח, אבל גם לקבל שאני מי שאני כרגע ושוב נסיון לאלץ משהו אחר, להתאמץ להיות טובה יותר, נחמדה יותר, לא יישא פירות לטווח ארוך ובעיקר יתפוצץ לי בפרצוף.
המקום הזה שהוא הרבה יותר רך עם עצמי, יותר מקבל אותי, מאפשר לי לנשום. מאפשר לי שלווה ומאפשר לי להיות גם יותר רכה עם הסביבה שלי.
אז הדרך עוד ארוכה ופתלתלה. אני עדיין בחששות שאף אחד לא יגיע למפגש ההתנסות של הסדנה שלי בשבוע הבא, ושהרעיון לא יקרום עור וגידים ושספר הילדים שלי שאוטוטו יעלה כפרויקט בהד סטארט לא יעניין נפש חיה. עדיין אני נתקלת באתגרים שאני לא בשלה להם, שגדולים עליי.
אבל אני ממשיכה, לא מתייאשת, לא מוותרת. היום יש לי את הודאות, שאתגר שגדול עליי היום, מתי שהוא יהיה בגודל המתאים. זה לא עכשיו או אף פעם לא, זה בכל יום קצת יותר, קצת אחר.
פעם חשבתי שהחיים הם או או, או שלי או שלך, או אני או אתה ועכשיו אני יודעת שהם גם וגם. אפשר לקבל מענה על כל הצרכים שלי וגם שהסובבים אותי יקבלו מענה על הצרכים שלהם, כי עם הלב פתוח, זה תלוי בעיקר באופן שמתקשרים את זה.
מאחלת לי ולכם, קוראיי היקרים, שנה נפלאה, שנה של הגשמה ומענה על הצרכים. בכל יום קצת יותר.
ועכשיו ממש ברגע זה, מרגיש לי נכון.
אתמול אחר הצהריים הלכתי עם שחר ונוגה לבריכה. והיה את הרגע הזה במים שהבחנתי שכמעט ואין צהלת ילדים סביבי, שהחופש נגמר וראש השנה בפתח. וכך חלפו בראשי מחשבות על השנה שחלפה ועל זו שבדרך. זיהיתי שאני במקום אחר, שהשנה הזו מתחילה ממקום מאוד משמעותי ושונה שלי.
אני מתחילה את השנה כמו שאולי הרבה שנים רציתי להתחיל שנה חדשה, עם מרחב בטוח לנשימה, עם שקט ובטחון לגבי הילדים, עם התחלות חדשות ומרגשות של הגשמה, עם משפחה וחברים לתמיכה ואהבה.
זה לא קרה ביום בהיר אחד, זה לא נפל עליי כמו מן מהשמיים, זה קרה בעבודה עצמית יומיומית, זה קרה בנכונות להיפתח לדברים חדשים, זה קרה הרבה בזכות התקשורת המקרבת שהכנסתי לחיי והפכתי אותה ואת חיי.
זה בעיקר קרה בזכות בחירה שמלווה אותי בכל יום לעשות לעצמי יותר ויותר טוב, לא להתפשר, לא להיכנע, לא להגיד שככה זה וזהו, לחוות על בשרי את ההבנה שיש דברים שלא בשליטתי (אם להיות כנה, אנשים אחרים בעיקר) ולהניח להם ומה שכן בשליטתי יקרה בקצב הנכון. כן להעז, להתנסות ולפרוח, אבל גם לקבל שאני מי שאני כרגע ושוב נסיון לאלץ משהו אחר, להתאמץ להיות טובה יותר, נחמדה יותר, לא יישא פירות לטווח ארוך ובעיקר יתפוצץ לי בפרצוף.
המקום הזה שהוא הרבה יותר רך עם עצמי, יותר מקבל אותי, מאפשר לי לנשום. מאפשר לי שלווה ומאפשר לי להיות גם יותר רכה עם הסביבה שלי.
אז הדרך עוד ארוכה ופתלתלה. אני עדיין בחששות שאף אחד לא יגיע למפגש ההתנסות של הסדנה שלי בשבוע הבא, ושהרעיון לא יקרום עור וגידים ושספר הילדים שלי שאוטוטו יעלה כפרויקט בהד סטארט לא יעניין נפש חיה. עדיין אני נתקלת באתגרים שאני לא בשלה להם, שגדולים עליי.
אבל אני ממשיכה, לא מתייאשת, לא מוותרת. היום יש לי את הודאות, שאתגר שגדול עליי היום, מתי שהוא יהיה בגודל המתאים. זה לא עכשיו או אף פעם לא, זה בכל יום קצת יותר, קצת אחר.
פעם חשבתי שהחיים הם או או, או שלי או שלך, או אני או אתה ועכשיו אני יודעת שהם גם וגם. אפשר לקבל מענה על כל הצרכים שלי וגם שהסובבים אותי יקבלו מענה על הצרכים שלהם, כי עם הלב פתוח, זה תלוי בעיקר באופן שמתקשרים את זה.
מאחלת לי ולכם, קוראיי היקרים, שנה נפלאה, שנה של הגשמה ומענה על הצרכים. בכל יום קצת יותר.
