מתנת יום ההולדת הטובה ביותר שיכולתי לקבל

אם מישהו היה אומר לי לפני חודשיים שכך תתנהל שיחה שלי עם אמא שלי, הייתי ממליצה לו בחום לשקול קריירה של סופר מד"ב. בשום חלום ורוד שלי לא הרשיתי לעצמי לפנטז שאני יכולה לדבר בצורה בוגרת ונעימה עם אמא שלי על משהו שמפריע לי ועוד כזה שקשור אליה, ושתהיה בינינו כזאת הקשבה והבנה. והנה כרגיל, כשאני מוכנה להעז, לפעול כדי שיהיה לי טוב יותר, המציאות הולכת לקראתי בענק.

אחרי לבטים של יומיים ואחרי שעצרתי את נשימתי במהלך כל השיחה עם אמא ודיברתי כרגיל על הא ודא, החלטתי לקפוץ למים, להאמין בעצמי ובמקום החדש שבו אני נמצאת, ובעיקר שאני אוכל להתמודד עם כל תוצאה ושיתפתי אותה במה שמפריע לי.

סיפרתי לה שהתאכזבתי ממתנת יום ההולדת שקיבלתי. זהו, אמרתי את זה, הוצאתי החוצה. זה כבר לא רק בעולם המחשבות שלי, זה נאמר ולפיכך יוליד התפתחויות. מפחיד.

מפחיד שניהלתי שיחה שמתאימה לאנשים אחרים יותר מאשר לי. הייתי בשיחה כל מה שאי פעם רציתי להיות מול אמא שלי. הייתי רגועה ועדינה כשאמרתי את אשר אמרתי. לא השתלחתי ולא באתי בטענות, אלא רק שיתפתי במה שהרגשתי. והכי חשוב ציינתי שאין לי צורך בתיקון או בפיצוי, ושהדבר המהותי מבחינתי הוא היכולת לחלוק את תחושותיי איתה.

אפילו ברגע זה, אחרי שהשיחה התנהלה והניבה פידבק מיידי וחיובי, אני לא מאמינה שלא חלמתי אותה.

אמא הייתה מדהימה ברמות על. לא רק שהקשיבה לי ואפשרה לי להגיד את מה שאני מרגישה, אלא הגדילה לעשות וציינה שהיא שמחה שאני מספרת לה על כך. היא אף נתנה לגיטימציה לרגשותיי ומיהרה להודות שאכן יש מקום לבצע תיקון.

זו הייתה בודאות השיחה הטובה והנעימה ביותר שניהלתי איתה. תחושת ההקלה והשחרור מהגוש שהיה תקוע לי בגרון הופיעה מיד. ההורים שלי כמובן תוך יום שלחו לי פיצוי ענקי למתנת יום ההולדת, זה כמובן שימח אבל באמת לא היה העניין המרכזי. עצם השיחה עם אמא היוותה תיקון עבורי והיתה מתנת יום ההולדת הטובה ביותר שיכולתי לקבל.

אחרי השיחה ואחרי שקלטתי איך המקום ממנו אני פונה אליה, הדרך שבה אני מעבירה מסרים יכול ליצור חוויה אחרת, הבנתי באופן ממשי וחווייתי את האמירה ש"כל עכבה לטובה" ושאכן גם אירועים שמסתמנים לנו כשליליים בחיינו נועדו להביא אותנו למקום טוב יותר, מחובר יותר רגשית.

האירוע הזה עם אמא גרם לי לראות שבסיטואציה הנוכחית אני מעדיפה לא לקבל מיד את המתנה שחשבתי שאני ראויה לה, להתאכזב כדי ליצור את השיחה המתקנת על פני האפשרות שהתהליך הזה היה נחסך ממני והייתי מקבלת מיד את המתנה שרציתי.

נכון שהתחושות הראשונות אחרי שראיתי את המתנה לא היו נעימות, אבל הן איפשרו לי הזדמנות נוספת לבחון מה אני מרגישה, לא להדחיק ולהחליט למרות הפחד והחשש לשתף את אמא, לפעול אחרת ולקבל חיזוק אמיתי ואותנטי שהמקום שאני מתחברת למה שאני מרגישה, נותנת מקום גם לרגש שלילי ומוכנה לשתף אחרים בכך, מייצר לי חוויות אחרות וטובות.

בעולם שלי אין דבר מרגש יותר מאשר לשמוע את אמא שלי אומרת שטוב עשיתי ששיתפתי אותה ברגשותיי ושהיא לוקחת את זה לתשומת ליבה. גן עדן כאן ועכשיו.

כמי שלא מורגלת לשיח כזה, לא אומר שלא נבהלתי מעצמי אחרי השיחה עם אמא. מיד עלו חששות. אבל כנראה שזה קשור בחוסר היכולת שלי לפרגן לעצמי על צעדים אמיצים וחשובים שאני עושה כדי לשפר את איכות חיי וזה עוד מקום שמורה לי כי יש בפניי עוד דרך לעבור. לאט לאט, כל דבר בעיתו.

ובכל זאת, אם אוריד לרגע את המחשבות השליליות והטורדניות אוכל להכיר בכך שאת מה שכבר הרווחתי, הרווחתי. את השיחה המופלאה, המכילה והמכבדת שניהלתי עם אמא אף אחד לא יוכל לקחת ממני, היא צרובה לי חזק חזק בזכרונות הטובים. אירוע שהיה יכול להיות עוד אחד מהמקומות שאני נעלבת, ממורמרת ושומרת בבטן. אירוע שהיה מתווסף לסדרת אירועים דומים עד שהייתי מתפרצת בלי אבחנה, הפך בזכות בחירה שלי לאירוע מכונן ומחזק. כזה שבזכותו ראיתי את עצמי ואת אמא שלי באור אחר, רך יותר, נעים יותר. קיבלתי במתנה את הידיעה שיש לי יכולת לדבר על הרגשות שלי עם אמא שלי, שיש לי את היכולת לנהל תקשורת נעימה ומכבדת איתה גם על דברים אמיתיים וחשובים ולא רק על ענייני דיומא.

אז לא הכל ורדים ושושנים. וברור לי שבפעם הבאה שאני ארצה לשתף משהו רגשי את אמא, החשש יהיה קיים ושריר. עם זאת, אספתי לעצמי כבר חוויה אחת שהוכיחה לי שזה אפשרי, שיש לי יכולת להשפיע על הגוונים של עולמי באמצעות המוכנות להכיר ברגשות שלי ראשית בפני עצמי ואחר כך בפני העולם.