נושא האלתור בחיי הוא לא דבר חדש. כבר כשלמדתי אימון ואבחנתי את הערכים שלי (מונח אימוני, למי שלא בקיא בטרמינולוגיה), היה לי ברור שאלתור הוא אחד מהערכים הפנימיים שלי. עם הזמן, הנושא רק הולך ומתבהר, כשאני מאלתרת אני במיטבי.
היום בעקבות אירועי השבוע האחרון, או יותר נכון להגיד המחשבות, החששות והפחדים שהתקיפו אותי בשבוע האחרון הבנתי בצורה ברורה יותר כמה משמעותי עבורי האלתור וכמה לא נכון לי לתכנן.
אני גדלתי תחת התפיסה שתכנון הוא אבי כל הפתרונות, אם משהו לא הצליח כנראה שלא תוכנן כמו שצריך, כנראה שפספסתי איזה פריט מידע, לא הייתי מוכנה כראוי ובאופן כללי לא עשיתי הכל כדי להימנע מטעות, כישלון, כאב. ההכנה שאני קיבלתי לחיים היא תימנעי בכל מחיר מאפשרות של כאב, טעות או כישלון. ואם לא הצלחת להימנע כנראה שפישלת, לא נזהרת מספיק. המסר העיקרי הוא שאפשר לשלוט בכל נים של החיים אם רק מתכננים נכון.
לא יודעת איך לספר לכם את זה, זה מה זה בולשיט. אחרי שנים של תכנונים ברור לי שעבורי מדובר בניסיון נואל להימנע מלהתמודד עם פחדים שעולים לי. כאילו שאם אתכנן את עצמי לדעת הכל יסתדר לי בחיים. כל כך לא.
דווקא כתיבת הבלוג הזה, שאלתור הוא עניינו המרכזי, מאפשרת לי כל כך הרבה חופש וסדר בראש. עד לרגע הכתיבה אני מסתובבת עם בלגן רציני וטונות של פחדים בראש וברגע שאני כותבת את עצמי בשלוף, הבלגן מסתדר, המוח מתרוקן מהזבל, ואני עושה לעצמי סוג של re-start. מתוך המקום הזה הרבה יותר קל לי להמשיך הלאה, עד הקושי הבא.
בשבילי יוצא שהכתיבה המשוחררת ממגבלות, שאני יכולה להתפנות אליה מתי שבא לי, מייצרת את ה"תכנון" הכי טוב. ככל שאני יותר מאלתרת, אני יותר מחוברת לעצמי. האלתור אצלי מתקשר לעשיה של דברים שנעימים לי ומפרים אותי. הבישולים הי טובים שלי יוצאים כשאני מקשיבה לקול הפנימי שאומר לי עכשיו זה מה שבא לי להכין ואני זורמת עם זה. כך אני כותבת והבנתי שכך אני גם מייעצת ומלווה אחרים באופן הכי טוב. בדיוק מהמקום הלא מתוכנן הזה. הרי כל הידע נמצא אצלי, אף פעם לא הייתי מהאנשים שצריכים להתכונן ולשנן לפני מבחנים, לכן יוצא שאני במיטבי במקום שאני צריכה להביא את עצמי ברגע זה, כאן ועכשיו. הסדנאות הכי טובות שהעברתי היו אלה שהייתי צריכה לשנות את התכנים, להפעיל יצירתיות ושוב לאלתר.
אתמול הייתה לי הזדמנות נהדרת להיווכח בזה כשמישהי יקרה שפעם ליוויתי פנתה אליי לייעוץ טלפוני קצרצר. לא ידעתי במה היא צריכה ייעוץ והיה לי ברור שאוכל לסייע לה. ואכן כך היה. ברגע שהיא הבהירה את הצורך שלה היה לי ברור למה היא זקוקה ממני ואיך אני יכולה לתת לה את הביטחון הנחוץ והטיפ הרצוי כדי לגעת בשמיים.
היום אחרי שיחה ארוכה בנושא עם אישי היקר הבנתי שבכל המקומות שאני לא מאלתרת כל הפחדים והקולות של הסביבה עולים בתוכי יוצרים אצלי בלבול ותחושה חזקה של חוסר בטחון בעצמי ובדרך שלי. אלא שאם עד עכשיו ניסיתי להילחם בזה, היום הבנתי שאין לי סיכוי וגם אין צורך. כל מה שאני צריכה לעשות הוא להרחיב את פרקי הזמן בחיי בהם אני מאלתרת, עושה מה שאני אוהבת ברגע שבא לי, אז אני הכי מפוקסת והכי בטוחה בעצמי וביכולות שלי.
אז אולי היום זה 20% מהזמן, מחר זה יהיה 21% ואולי בעוד כמה חודשים זה אפילו יגיע ל- 90%, אבל כמי שמעיפה את התכנון מהחיים שלה, מה אכפת לי. זה יבוא כשזה יבוא.
ובינתיים בשביל להזכיר לעצמי שאני שייכת לאנשים שממש לא צריכים סדר יום. להקה רטורית בביצוע אגדי לשיר סדר יום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה