אחרי הפוסטים האחרונים משהו נפתח אצלי, יותר נכון השתחרר.
החלטתי להתנסות בטבעונות, אפילו כתבתי על זה פוסט. הפוסט היה סקפטי משהו ביכולת שלי באמת לוותר על מוצרי בשר, חלב וביצים. אבל מסתבר שכאשר אני מקבלת החלטות מתוך צלילות דעת ומתוך בחירה חופשית באמת, ההצלחות שלי כבירות. אני חושבת שההחלטה שלי to go vegan היא אחת החשובות, המשמעותיות והמשמחות בחיי. נפתחו לי העיניים והתחושה שלי היא שפריזמת ההסתכלות שלי על דברים הרבה יותר רחבה.
בחיי היומיום בעלי עורך את הקניות לבית. יש לנו רשימה על המקרר, והאמת שהקניות שלנו די קבועות, הרשימה מתמלאת עד יום הקניות. וכמעשה קסם ביום הקניות המזווה והמקרר מתמלאים. אני לא זוכרת מתי ערכתי בשנים האחרונות קניות של ממש. אפילו השלמות זה דבר חריג שאני אעשה.
והנה, לקח לי בדיוק יום אחרי שצפיתי בהרצאה של גארי יורופסקי כדי לבקר בחנות הטבע והסופר המקומיים. הרגשתי, כמי שאחראית על הבישולים המשפחתיים, שאם אני הולכת על צעד כזה, אני צריכה להבין עם מה יש לי עסק, לראות במו עיניי את מגוון האפשרויות. ולהפתעתי ולשמחתי האפשרויות בלתי נדלות.
תוך שבוע ה-favorities שלי באינטרנט הוצפו באתרי מתכונים טבעוניים. הרגשתי פריחה מחודשת, יצירתיות בישולית. לא יכולתי לחכות כבר לבשל עוד מנה טבעונית, למצוא פתרון להעדפות המזון של כל אחד מילדיי. מזמן לא חשתי כל כך רעננה ומאושרת.
גיליתי שלא רק שאני לא צריכה למנוע מעצמי את כל המאכלים שאכלתי קודם, אלא שעכשיו המטבח שלי הרבה יותר עשיר, בטעמים, בצבעים ובריחות משמחים של בישולים. אני לא מתגעגעת לטעמים הקודמים כי יצרתי חדשים מופלאים יותר. מסתבר שפיצה טבעונית לא פחות טעימה ואולי יותר מפיצה רגילה, פנקייק טבעוניים בודאות התגלו כמועדפים אצל ילדיי. אפילו את מאכלי המסורת שלי התחלתי להמיר בקלילות לטבעונות. מסתבר למשל שמרק חמד (מרק קובה צהוב, למי שלא מכיר את העגה) טעים אפילו יותר עם מלית פטריות ובצל במקום גוש בשר, שיצור חי היה צריך לסבול ולמות בשביל זה. האמת שאחרי המעבר בדקתי את עצמי וניסיתי שוב בשר והטעם כבר לא היה הטעם שזכרתי. להיפך התווסף לו טעם לוואי לא סימפטי ובעיקר תחושה פנימית שאני שוב מתרחקת ממצפן הרעב והשובע שלי.
וככל שבישלתי יותר, התיאבון שלי לגלות עוד מתכונים, ללמוד עוד על הנושא, להבין יותר לעומק את העוולה הגדולה לחיות, את השקרים שתעשיות ממוקדות כסף מספרות לנו כבר עשרות שנים, את גודל החולי באכילת מוצרים מן החי שאינם מתאימים לעיכול האנושי.
ומה שעוד יותר הדהים אותי הוא תחושת השובע מהאוכל, בלי לספור קלוריות, בלי לאכול לחם קל, התחלתי להשיל ממשקלי, צמיד הבטן שהתווסף לי עם הלידות (כך חשבתי) הצטמצם רק כי הפסקתי לצרוך מוצרי חלב, והתחושה הפיזית שלי מעולם לא היתה טובה יותר.
אני שבמשך כל חיי התעסקתי במשקל שלי, בניסיונות לא כל כך מוצלחים לרדת במשקל ועדיין ליהנות ממה שאני אוכלת, מוצאת את עצמי בפעם הראשונה אוכלת מה שבא לי בלי שום דילמה, בלי רגשות אשם ובלי להיות עסוקה כל הזמן בתוצאה.
והכי חשוב מבחינתי היא הידיעה שהלכתי עוד שלב בתהליך הצמיחה שלי והעמקתי בדרך שבה בחרתי. כי אם האמונה החזקה שלי היא שכולנו אינדיבידואליים, ושאין להפלות אף אחד על בסיס מין, דת או גזע. זה חייב לכלול גם את בני המינים האחרים בעולם הזה. מי אני שאשים את עצמי יותר חשובה מתרנגולת או פרה? מי החליט שהרגשות שלנו והיכולת שלנו כאנשים לחוש כאב, שמחה ועצב נעלים על אלה של החיות?
למה נראה לי טבעי עד עתה לשתות חלב פרה וחלב שימפנזה היה מגעיל אותי?
הטבעונות פתרה לי את ההתלבטות הזו, אני לא צריכה להעדיף חיה אחת על פני אחרת, אני יכולה לתת מקום וחופש לכולן.
אני לא אצא בהצהרות שעם הטבעונות כל צרותיי נעלמו ואני מרחפת לי כל היום בין פרפרים, ממש לא (גם די קר אצלנו בשביל זה). אבל יש לי אמונה מחודשת בעצמי, ביכולות שלי ליצור שינוי בשניה וחצי, להפעיל נחישות ולמצוא פתרונות יצירתיים במקומות שנראה כאילו הם מבוי סתום. עוד גיליתי שתשוקה למשהו מגבירה, באופן לא מפתיע, את שמחת החיים שלי ואת הרצון שלי לדעת עוד, להתפתח, לגדול.
בשבילי זו הצלחה אמיתית ראשונה, הצלחה שכיוון שקרתה אחרי שהשתחררתי מה"עבדות" בראש שלי אני יכולה להתחיל לפרגן לעצמי עליה. ואני אכן מאוד גאה בעצמי שהסרתי את כיסוי העיניים ופתחתי את הראש והלב לעובדות המזעזעות של החיים. שהפסקתי את הניתוק הרגשי בין מה שיושב לי על הצלחת לבין מי שנרצח בשביל זה. מבחינתי המוכנות לראות את המציאות בצבע האמיתי שלה, להפסיק לשקר לעצמי ולקחת אחריות זו בטוח רק התחלה של עתיד הרבה יותר מציאותי וורוד.
החלטתי להתנסות בטבעונות, אפילו כתבתי על זה פוסט. הפוסט היה סקפטי משהו ביכולת שלי באמת לוותר על מוצרי בשר, חלב וביצים. אבל מסתבר שכאשר אני מקבלת החלטות מתוך צלילות דעת ומתוך בחירה חופשית באמת, ההצלחות שלי כבירות. אני חושבת שההחלטה שלי to go vegan היא אחת החשובות, המשמעותיות והמשמחות בחיי. נפתחו לי העיניים והתחושה שלי היא שפריזמת ההסתכלות שלי על דברים הרבה יותר רחבה.
בחיי היומיום בעלי עורך את הקניות לבית. יש לנו רשימה על המקרר, והאמת שהקניות שלנו די קבועות, הרשימה מתמלאת עד יום הקניות. וכמעשה קסם ביום הקניות המזווה והמקרר מתמלאים. אני לא זוכרת מתי ערכתי בשנים האחרונות קניות של ממש. אפילו השלמות זה דבר חריג שאני אעשה.
והנה, לקח לי בדיוק יום אחרי שצפיתי בהרצאה של גארי יורופסקי כדי לבקר בחנות הטבע והסופר המקומיים. הרגשתי, כמי שאחראית על הבישולים המשפחתיים, שאם אני הולכת על צעד כזה, אני צריכה להבין עם מה יש לי עסק, לראות במו עיניי את מגוון האפשרויות. ולהפתעתי ולשמחתי האפשרויות בלתי נדלות.
תוך שבוע ה-favorities שלי באינטרנט הוצפו באתרי מתכונים טבעוניים. הרגשתי פריחה מחודשת, יצירתיות בישולית. לא יכולתי לחכות כבר לבשל עוד מנה טבעונית, למצוא פתרון להעדפות המזון של כל אחד מילדיי. מזמן לא חשתי כל כך רעננה ומאושרת.
גיליתי שלא רק שאני לא צריכה למנוע מעצמי את כל המאכלים שאכלתי קודם, אלא שעכשיו המטבח שלי הרבה יותר עשיר, בטעמים, בצבעים ובריחות משמחים של בישולים. אני לא מתגעגעת לטעמים הקודמים כי יצרתי חדשים מופלאים יותר. מסתבר שפיצה טבעונית לא פחות טעימה ואולי יותר מפיצה רגילה, פנקייק טבעוניים בודאות התגלו כמועדפים אצל ילדיי. אפילו את מאכלי המסורת שלי התחלתי להמיר בקלילות לטבעונות. מסתבר למשל שמרק חמד (מרק קובה צהוב, למי שלא מכיר את העגה) טעים אפילו יותר עם מלית פטריות ובצל במקום גוש בשר, שיצור חי היה צריך לסבול ולמות בשביל זה. האמת שאחרי המעבר בדקתי את עצמי וניסיתי שוב בשר והטעם כבר לא היה הטעם שזכרתי. להיפך התווסף לו טעם לוואי לא סימפטי ובעיקר תחושה פנימית שאני שוב מתרחקת ממצפן הרעב והשובע שלי.
וככל שבישלתי יותר, התיאבון שלי לגלות עוד מתכונים, ללמוד עוד על הנושא, להבין יותר לעומק את העוולה הגדולה לחיות, את השקרים שתעשיות ממוקדות כסף מספרות לנו כבר עשרות שנים, את גודל החולי באכילת מוצרים מן החי שאינם מתאימים לעיכול האנושי.
ומה שעוד יותר הדהים אותי הוא תחושת השובע מהאוכל, בלי לספור קלוריות, בלי לאכול לחם קל, התחלתי להשיל ממשקלי, צמיד הבטן שהתווסף לי עם הלידות (כך חשבתי) הצטמצם רק כי הפסקתי לצרוך מוצרי חלב, והתחושה הפיזית שלי מעולם לא היתה טובה יותר.
אני שבמשך כל חיי התעסקתי במשקל שלי, בניסיונות לא כל כך מוצלחים לרדת במשקל ועדיין ליהנות ממה שאני אוכלת, מוצאת את עצמי בפעם הראשונה אוכלת מה שבא לי בלי שום דילמה, בלי רגשות אשם ובלי להיות עסוקה כל הזמן בתוצאה.
והכי חשוב מבחינתי היא הידיעה שהלכתי עוד שלב בתהליך הצמיחה שלי והעמקתי בדרך שבה בחרתי. כי אם האמונה החזקה שלי היא שכולנו אינדיבידואליים, ושאין להפלות אף אחד על בסיס מין, דת או גזע. זה חייב לכלול גם את בני המינים האחרים בעולם הזה. מי אני שאשים את עצמי יותר חשובה מתרנגולת או פרה? מי החליט שהרגשות שלנו והיכולת שלנו כאנשים לחוש כאב, שמחה ועצב נעלים על אלה של החיות?
למה נראה לי טבעי עד עתה לשתות חלב פרה וחלב שימפנזה היה מגעיל אותי?
הטבעונות פתרה לי את ההתלבטות הזו, אני לא צריכה להעדיף חיה אחת על פני אחרת, אני יכולה לתת מקום וחופש לכולן.
אני לא אצא בהצהרות שעם הטבעונות כל צרותיי נעלמו ואני מרחפת לי כל היום בין פרפרים, ממש לא (גם די קר אצלנו בשביל זה). אבל יש לי אמונה מחודשת בעצמי, ביכולות שלי ליצור שינוי בשניה וחצי, להפעיל נחישות ולמצוא פתרונות יצירתיים במקומות שנראה כאילו הם מבוי סתום. עוד גיליתי שתשוקה למשהו מגבירה, באופן לא מפתיע, את שמחת החיים שלי ואת הרצון שלי לדעת עוד, להתפתח, לגדול.
בשבילי זו הצלחה אמיתית ראשונה, הצלחה שכיוון שקרתה אחרי שהשתחררתי מה"עבדות" בראש שלי אני יכולה להתחיל לפרגן לעצמי עליה. ואני אכן מאוד גאה בעצמי שהסרתי את כיסוי העיניים ופתחתי את הראש והלב לעובדות המזעזעות של החיים. שהפסקתי את הניתוק הרגשי בין מה שיושב לי על הצלחת לבין מי שנרצח בשביל זה. מבחינתי המוכנות לראות את המציאות בצבע האמיתי שלה, להפסיק לשקר לעצמי ולקחת אחריות זו בטוח רק התחלה של עתיד הרבה יותר מציאותי וורוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה