קרה לי היום משהו מדהים. כבר סיפרתי לכם שבכל פעם שאני סוגרת דלת, נפתח חלון? אז זה עכשיו מתחיל גם כשאני סוגרת דלתות בראש. המהירות שהיקום מגיב רק למחשבות שלי היא פנומנאלית.
בתקופה האחרונה כחלק מהדרכים להרוויח כסף, אני כותבת מאמרים. לא הכתיבה בעיתון, אלא מאמרים לאתרים באינטרנט, מאמרים שיווקיים כאלה. עד עכשיו זה עבד לא רע, אני כותבת בבית, בזמן הפנוי שלי, זה הולך לי די בקלילות, סבבה לגמרי.
אלא שבימים האחרונים הרגשתי שהמאמרים האחרונים לא זורמים ואני משקיעה יותר מדי זמן ואנרגיות ובכלל סובלת מהעניין. אז החלטתי ביני לבין עצמי לקחת קצת חופש, הפסקה. עוד לא הודעתי לאף אחד, רק גיבשתי את ההחלטה בראש. וזו לא החלטה שהיה לי קל לקבל. כששאלתי את עצמי למה אני כותבת את המאמרים התשובה היתה מיידית וברורה - בגלל הכסף. כששאלתי את עצמי למה אני לא לוקחת הפסקה מכתיבת המאמרים? התשובה היתה שוב ברורה - בגלל שאני מפחדת. ממה? מהמנטרה הרגילה שמפחידה אותי. שאני גם אגמור את כל הכסף שיש לי וגם שאני פועלת בחוסר אחריות בכך שאני מפחיתה עבודות, בשעה שאני אמורה להגדיל עבודות ולהרוויח יותר כסף.
המזל שלי הוא שאני כבר יודעת שכאשר הפחד עולה זה סימן ברור בשבילי ללכת לצידו. מה שמפחיד אותי, מרגש אותי, מפתיע, מביא אותי למקומות לא ידועים ולא ודאיים, מקומות שאני נדרשת לאלתר, ובסופו של דבר לפרוח. אז החלטתי לעשות מעשה. ובערך ברגע שהתיישבתי עם המחשב הנייד לכתוב את אחרוני המאמרים, קיבלתי מייל עם הצעה מעניינת. הציעו לי לכתוב בלוג באיזו מסגרת אינטרנטית ביחד עם הבת שלי. בלוג משותף לאמא ולבת. מצד אחד, מיד נדלקתי. מישהו מציע לי, לי לכתוב בלוג. ומצד שני, נבהלתי מה לי ולזה? ומי אמר ששירה תסכים? ואם היא תסכים, על מה נכתוב? ויש את עניין הגיל, שירה קטנה יותר מהגיל שצוין במייל, למרות שאת הנושא הזה מיד נפנפתי, כי אני הרי אשפית בלהרחיב את גבולות המציאות שיתאימו לי. וגבולות נועדו למתוח ולהזיז אותם, לא כך? בטח כך.
אז שוב החלטתי ללכת עם הפחד ולקפוץ למים, קראתי לשירל'ה שלי ושאלתי אותה, בדרכה הפרטית והייחודית היא התלהבה ויצאנו לדרך, כל אחת התכנסה בחדרה עם כלי הכתיבה המועדף עליה ומה אגיד לכם, יצא בלוג.
שלחתי אותו ונראה מה יוליד יום, מה שבטוח הרווחתי רק מלקרוא את מה ששירה כתבה.
מה שבטוח לגבי שירה שלי שהיא לא דופקת חשבון ולא מרצה אף אחד בשיט, וגם לא אותי. והתרגשתי מהפתיחות, מהבגרות הרגשית שלה וכן גם הוחמאתי מאיך שהיא תופסת אותי.
שוב קיבלתי חיזוק מהעולם, שכאשר אני עושה באמת מה שטוב לי, מה שנעים לי ומה שאני אוהבת, הפידבק הוא מיידי ועוצמתי.
החלון הזה הוא הזדמנות נוספת שלי לבטא את עצמי דרך הכתיבה בדרך חדשה ואני מודה שאני בהחלט מקווה שזה יתממש.
בתקופה האחרונה כחלק מהדרכים להרוויח כסף, אני כותבת מאמרים. לא הכתיבה בעיתון, אלא מאמרים לאתרים באינטרנט, מאמרים שיווקיים כאלה. עד עכשיו זה עבד לא רע, אני כותבת בבית, בזמן הפנוי שלי, זה הולך לי די בקלילות, סבבה לגמרי.
אלא שבימים האחרונים הרגשתי שהמאמרים האחרונים לא זורמים ואני משקיעה יותר מדי זמן ואנרגיות ובכלל סובלת מהעניין. אז החלטתי ביני לבין עצמי לקחת קצת חופש, הפסקה. עוד לא הודעתי לאף אחד, רק גיבשתי את ההחלטה בראש. וזו לא החלטה שהיה לי קל לקבל. כששאלתי את עצמי למה אני כותבת את המאמרים התשובה היתה מיידית וברורה - בגלל הכסף. כששאלתי את עצמי למה אני לא לוקחת הפסקה מכתיבת המאמרים? התשובה היתה שוב ברורה - בגלל שאני מפחדת. ממה? מהמנטרה הרגילה שמפחידה אותי. שאני גם אגמור את כל הכסף שיש לי וגם שאני פועלת בחוסר אחריות בכך שאני מפחיתה עבודות, בשעה שאני אמורה להגדיל עבודות ולהרוויח יותר כסף.
המזל שלי הוא שאני כבר יודעת שכאשר הפחד עולה זה סימן ברור בשבילי ללכת לצידו. מה שמפחיד אותי, מרגש אותי, מפתיע, מביא אותי למקומות לא ידועים ולא ודאיים, מקומות שאני נדרשת לאלתר, ובסופו של דבר לפרוח. אז החלטתי לעשות מעשה. ובערך ברגע שהתיישבתי עם המחשב הנייד לכתוב את אחרוני המאמרים, קיבלתי מייל עם הצעה מעניינת. הציעו לי לכתוב בלוג באיזו מסגרת אינטרנטית ביחד עם הבת שלי. בלוג משותף לאמא ולבת. מצד אחד, מיד נדלקתי. מישהו מציע לי, לי לכתוב בלוג. ומצד שני, נבהלתי מה לי ולזה? ומי אמר ששירה תסכים? ואם היא תסכים, על מה נכתוב? ויש את עניין הגיל, שירה קטנה יותר מהגיל שצוין במייל, למרות שאת הנושא הזה מיד נפנפתי, כי אני הרי אשפית בלהרחיב את גבולות המציאות שיתאימו לי. וגבולות נועדו למתוח ולהזיז אותם, לא כך? בטח כך.
אז שוב החלטתי ללכת עם הפחד ולקפוץ למים, קראתי לשירל'ה שלי ושאלתי אותה, בדרכה הפרטית והייחודית היא התלהבה ויצאנו לדרך, כל אחת התכנסה בחדרה עם כלי הכתיבה המועדף עליה ומה אגיד לכם, יצא בלוג.
שלחתי אותו ונראה מה יוליד יום, מה שבטוח הרווחתי רק מלקרוא את מה ששירה כתבה.
מה שבטוח לגבי שירה שלי שהיא לא דופקת חשבון ולא מרצה אף אחד בשיט, וגם לא אותי. והתרגשתי מהפתיחות, מהבגרות הרגשית שלה וכן גם הוחמאתי מאיך שהיא תופסת אותי.
שוב קיבלתי חיזוק מהעולם, שכאשר אני עושה באמת מה שטוב לי, מה שנעים לי ומה שאני אוהבת, הפידבק הוא מיידי ועוצמתי.
החלון הזה הוא הזדמנות נוספת שלי לבטא את עצמי דרך הכתיבה בדרך חדשה ואני מודה שאני בהחלט מקווה שזה יתממש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה