זה לא נגמר עד שהגברת השמנה תשיר

אחד הדברים הפופולריים לאחרונה הוא התקפה של שר האוצר החדש, יאיר לפיד. נראה שללא קשר להחלטות שלו או למה שהוא עושה בפועל יש מי שמיד ידבר בגנותו. אם הוא פונה לציבור באמצעות הפייסבוק, הרשת החברתית הכל כך מדוברת ופעילה בישראל, הרי שהוא לא בסדר שאינו פונה דרך הערוצים המקובלים, היינו התקשורת. אם הוא מברך ברכה לחג הפסח ומשלב התייחסות למשה רבנו, מיד מפרשנים ומנסים לדלות מהמטפורה איך הוא הולך לדפוק אותנו.

והנושא הכי חם הוא הפוסט האחרון שפרסם לפיד על הגברת כהן שמרוויחה ביחד עם בעלה כ-20 אלף שקלים בחודש, מגדלת את שלושת ילדיה ומתקשה לסגור את החודש. אלו תגובות עורר הפוסט, כל חסידי אומות עולם קפצו להגן על הנדכאים והחלכאים ומיהרו להפיץ ברבים את טבלת העשירונים המוכיחה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הכנסה כזו היא ההכנסה הממוצעת של העשירון ה-9. וואו. אסון. 

מה שלא הפנימו בתקשורת, ואולי הפנימו אך לא טרחו לשתף את כלל הציבור שאינו בקיא בתחומים אלו, הוא שאין כל קשר בין החלוקה לעשירונים המגדירים הכנסה ממוצעת, לבין המצב בפועל של הציבור ולהגדרה של מעמד הביניים.

החלוקה לעשירונים, אינה עוסקת בחלוקה של האוכלוסייה לפי כמות בכל עשירון, אלא מתבססת על הגדרות שרירותיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הנשענות על גובה המסים המשולמים בכל עשירון. כך יוצא שזוג שכל אחד מהם מרוויח את המשכורת הממוצעת במשק, שהיא בסביבות 8,500 (אל תתפסו אותי במספר) נמצא בעשירון 8.

תסכימו איתי שלא מדובר בזוג שעונה על ההגדרה של עשיר, למרות שמתחתיו שבעה עשירונים. למשפחה כזו אין בעיות? לא נמצאים שם אחוזים ניכרים מהציבור? 

אף אחד לא מדבר על כך שסוף סוף יושב במשרדי הממשלה הרמים, בתפקיד סופר בכיר, אדם שמדבר אלינו ישירות, בגובה העיניים. שר אוצר שבטקסט שלו מציג שינוי מהותי בתפישה באמצעות שאלת השאלות הבאות: "מה אנחנו עושים בשבילה? האם אנחנו זוכרים שאצלה אנחנו עובדים?" הכוונה לגברת כהן המפורסמת כמובן. 

עבורי, כמי שעוסקת באימון אישי ועוזרת לאחרים להגדיר חזון ואחר כך ללכת ולהגשים אותו, מדובר בשתי שאלות קריטיות. ההבנה שכל תפקיד הכלכלה במדינת ישראל הוא לא הגדלת התל"ג, לשם הגדלת התל"ג ולשם עליה בדירוג שלנו בין מדינות ה-OECD, אלא לשם שיפור איכות החיים שלנו, האזרחים. וכדי לעשות זאת יש להגדיר מטרה רחוקה, כמו המטרה של שיפור רמת החיים של מעמד הביניים ולגזור משם את הפעולות הנחוצות כדי שזה אכן יקרה. 

הדבר הנוסף שאני מבינה הוא שמעמד הביניים הוא הרף העליון.  שיפור שלו, בהכרח יוליד שיפור רמת החיים של המעמדות הנמוכים יותר. אבל זו חשיבה לטווח ארוך,  חשיבה חדשנית שלא נודעה בקרב נבחרינו, לכן גם חשיבה כל כך מפחידה שמעוררת הדים ושדים. 

מתוך כך אני מניחה שההתקפות החוזרות ונשנות על יאיר לפיד מעידות בעיקר על עקומת הייאוש שלנו שנמצאת במגמת עליה ברורה ועקבית. אני מודה, כמי שמאוד מתרשמת מיאיר לפיד ו"יש עתיד" ומאוד רוצה שהחזון של המפלגה ירקום עור וגידים, שגם אני נוטה לסקפטיות. למה? כי אני קטנת אמונה באופן כללי. למה? כי הרגילו אותי להיות תמיד במצב צבירה של פחד ולהתכונן לגרוע מכל ולא לטוב ביותר. ואת זה הפנמתי. יופי.

לכן, כשאני שומעת בתקשורת שבהסתברות גבוהה הטבות המס לפריפריה ייפסקו, אני נחרדת. אני תושבת כפר ורדים, פריפריה, אני שייכת למעמד הביניים וגם עם ההטבות קשה מאוד לגמור את החודש, שלא לדבר על למצוא עבודה ראויה. כיועצת ארגונית עצמאית, אני מתמודדת יום יום עם האפליה שלא במודע הנעשית על ידי העסקים במרכז. בצפון לא קורה כלום, אם אני רוצה לעבוד אני צריכה למצוא פרויקטים במרכז ולמה להם לקחת מישהי שמגיעה מכפר ורדים, אם אפשר למצוא מישהו מקומי יותר? 

אז בעיות יש לכל אחד מאיתנו בשפע, אולי גם פתרונות, אבל את המנדט לפתרון הבעיות הענקנו לנבחרי הציבור שיושבים בכנסת. כל המתרעמים על הבור האדיר ששר האוצר צריך להתמודד איתו, יזכרו נא את 31 המנדטים שקיבלה הליכוד-ביתנו, האחראית הראשית למצב הזה. אז אני באמת מקווה בכל מאודי שיאיר לפיד ישכיל לעשות את הדבר הנכון והאמיץ. יעז לגעת בנפש העדינה של חברות הענק ולצמצם את ההנחות המפליגות על תשלומי מסים שהן מקבלות. וכן, גם יעמוד איתן מול ההפחדות ההיסטוריות שמדינת ישראל פוגעת בכוח האסטרטגי שלה וביכולת להגן על האזרחים, ולמרות זאת יצמצם משמעותית את תקציב הביטחון, המנופח והלוקה בחוסר יעילות. 

במצב כזה, גם אני אהיה מוכנה לספוג אחת בשביל הקבוצה. אני גם יודעת שאם הפתרונות שיבחרו לא יהיו גם אלה שציינתי, וצמצום הגרעון יהיה רק על חשבון מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים, בדמות העלאת מע"מ ופגיעה בתשתיות, אני את דעתי אביע באופן ברור בבחירות הבאות. 

כרגע, למרות הפחד והחשש ששוב הולכים לדפוק אותי (מה לעשות הגן היהודי הקורבני זורם בעורקיי), אני מזכירה לעצמי, שעדיין לא החליטו על כלום. ספקולציות יש בשפע, דעות של פרשנים, מומחים כלכליים ואנשי תקשורת עד זרא. אבל יאיר אמר שהוא מביא פוליטיקה חדשה. אני לפחות מוכנה לתת לו ליהנות מהספק שהוא אכן התכוון לכך ושיש לו את הביצים הדרושות לבצע את זה. אז כמו שאומרים זה לא נגמר עד שהגברת השמנה תשיר. ובמקרה שלנו עד שיחליטו סופית מהן הגזירות הצפויות.