כן, אני מקנאה

בערך בשלב שהתחלתי להפסיק להדחיק את הרגשות שלי, יצרתי היכרות מחודשת עם הקנאה שלי. כן, כן, זאת הצהובה שהס מלהזכיר. כדי להבין את גודל המאורע אסביר שבבית בו גדלתי נתנו לי להאמין שבמשפחה שלי כולם מקנאים ושלי אין סיבה לקנא באיש. יותר מזה, המסר שעבר אליי הוא שקינאה היא דבר נורא ואיום, לא ניתן לקנא מבלי לאחל למושא הקנאה את כל הצרות עלי אדמות כולל עין רעה משובחת הישר משק האמונות התפלות של אמא.  ולפיכך היה ומישהו מקנא הוא צריך להתבייש בעצמו על תחושות אלו. 

וכך חיים שלמים לא הרשיתי לעצמי אף פעם להודות שאני מקנאה במישהו או במשהו. אתם חושבים שזה גרם לי לא לקנא? ברור שלא. קינאתי ועדיין אני מקנאה בכל דבר שזז. קינאתי בכל מי שהיתה רזה ממני, קינאתי בכל מי שיש לה עור שחום ולא מנומש כשלי, קינאתי בחברות שלי שהיו בזוגיות מחייבת בעוד אני המשכתי לחכות לאביר על הסוס הלבן, ועוד קנאות כחול על שפת הים.

אז עכשיו, לראשונה מזה שנים אחרי שאפשרתי לעצמי להרגיש בזמן אמיתי ולא להכניס את הרגשות שלי למגירה המפוצצת עד בלי די של "זה כואב, אז לא ניגע בזה", פתאום באופן בלתי מתוכנן בעליל, עלה בי רגש של קנאה. בתחילה נבהלתי, חזרתי מיד לטכניקות הישנות והמוכרות "אני, מקנאה? לא יכול להיות, במה יש לי לקנא?" מיד ברחתי לרציונאליזציות בעולם שריאליות אינה חלק ממנו. ואז, ניסיתי משהו חדש. העזתי לשים סימן שאלה על הביטול המיידי שלי את רגש הקנאה. "רגע, אולי אני באמת מקנאה? מה יקרה אם כן?" וכך, בהפתעה גמורה הרגשתי קנאה. וקנאה קטנטנה זו שהצליחה לחדור את מעטה ההדחקה והביטול, פרצה סכר שמאחוריו הגיח מפל שלם של קנאות קטנות וגדולות.

גיליתי שאני מקנאה ובגדול. אני מקנאה בכל מי שיש לו ילדים גדולים ויכול בספונטניות לקפוץ לסופשבוע עם בן הזוג, אני מקנאה בהורים שלי ובאחותי הגדולה על הרווחה הכלכלית שלהם, אני מקנאה באחותי הקטנה על כך שאין לה ילדים ויש לה את החופש לקחת את עצמה ולטוס לחצי שנה לאוסטרליה אם בא לה, אני מקנאה במי שישן יותר שעות ממני, אני מקנאה במי שכבר פרסם ספר שהפך לרב מכר, אני מקנאה ביאיר לפיד, דנה ספקטור וכל מי שיש לו טור שבועי בעיתון שהוא יכול להתפרנס ממנו, אני מקנאה בשדרנים בטלוויזיה, שנראה שיושבים ומלהגים לפרנסתם, כמו גם בשדרני רדיו שעושים אותו הדבר רק עם פיג'מה.  אני מקנאה בכל מי שהפך בן לילה לכוכב עולה בתודעה הציבורית, אני מקנאה בכל מי שכבר הגשים את כל  החלומות שלו, גם אם אני לא מכירה אף אחד כזה. ואפילו אני מקנאה בבעלי על כל המקומות שהוא מאפשר לעצמו לדאוג לרווחה שלו ואני עדיין לא.

על פניו פתחתי תיבת פנדורה של קנאה, בפועל מסתבר שהשד לא נורא כל כך. להיפך, אחרי שנים שלא נתתי ביטוי לקנאה שלי, גיליתי שלתת ביטוי לקנאה שלי זה יותר מבסדר. באופן אבסורדי לכאורה זה גורם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי וותר שלמה עם מי שאני ועם הבחירות שעשיתי.

כי כשאני עוברת קנאה קנאה, אני מגלה שבחלק מהמקרים מדובר בקנאה סתמית במשהו שאין לי שליטה עליו. עור שחום לדוגמה, אין סיכוי שיהיה לי בגלגול הזה, אבל מישהו שאוהב אותי וחושק בי כמו שאני דווקא יש לי. רווחה כלכלית אולי אין לי כרגע כמו שהייתי רוצה, אבל כשאני בוחנת את החיים של מי שברווחה הכלכלית שלהם אני מקנאה, ברור לי שלא הייתי משנה את הבחירות שלי וחיה אחרת כדי ליצור רווחה כזאת. לא הייתי משנה את מי שאני ומה שחשוב לי בשביל כסף, ולא כל דבר שנכון לזולת, מתאים גם לי. חופש מילדים זה נפלא, אבל לא הייתי מוותרת על אף דקה מאלו שבחרתי לבלות עם הילדים המופלאים שלי בשביל חופש. ולא הייתי מוותרת על אף אחד מהם כדי לנסוע עכשיו לאוסטרליה, ובינינו, מה לי ולאוסטרליה? אני הרי חובבת בית מושבעת.

כשהרשיתי לעצמי לחוות את הקנאה, הרגשתי שחלק מהותי מהקנאה הוא בעצם החשש שמה שאני רוצה לעצמי, לא אצליח להשיג לעולם. הקנאה שלי אינה עוסקת בלרצות להרע לאחרים, אלא מהווה עוד מנגנון של הדחקת הפחד שמא לא אגשים את עצמי ולא אחיה כפי שאני רוצה. הפחד שאם נכון להיום עוד לא פרסמתי ספר, אז אין סיכוי שזה יקרה. ואם היום אני לא נמצאת ביציבות כלכלית, אז זה תמיד יהיה כך. דווקא המוכנות שלי להישיר מבט אל הקנאה, לעבור דרך הרגש "הלא סימפטי", השקיטה אצלי מעט מהפחד. ההודאה בקנאה נתנה לי אויר לנשימה וטיפה מאורך הרוח שתמיד חסר לי כדי להבין שהכל עוד פתוח ולפניי.

יוצא שההכרה בקנאה שלי אפשרה לי להתחבר יותר לבחירות שאני בחרתי ושהובילו אותי עד הלום. לא הייתי מוותרת על דבר שעברתי בחיים שלי כדי ליצור מציאות אחרת עם תוצאות אחרות. וכן, יש לבחירות שעשיתי רווחים נפלאים, שאולי גורמים לאחרים להתקנא בהם ובו זמנית יש להן מחירים, שאולי פחות כיף לשלם, אבל הם חלק ממשחק החיים.

אז כמו כאב וכמו כעס גם קנאה מצטרפת לרשימת הרגשות שאני מפסיקה להדחיק, מתחילה לבטא ולהרגיש טוב עם זה. בריש גלי אני מכריזה – אני נירית אושר ואני מקנאה.